טל ואח' נ' עמיקם כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה מטעם הנתבעת 1, עמיקם כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן : "המבקשת/המושב"), לעיכוב הליכים בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") ולהורות על העברת הדיון להליך של בוררות לאור הסכם בוררות החל על התביעה דנן.

עניינה של התביעה, שתי חלקות קרקע המצויות במושב, מגרש 350 ומגרש 350/1, אותן לכאורה רכשו התובעים. לטענת התובעים לאחר הרכישה התברר להם כי אינם יכולים לקנות את הזכויות הקנייניות במגרש 350/1 והם נותרו עם נכס אחר ממה שרכשו, ששוויו נמוך משמעותית. התקיימה בוררות בפני הבורר, עו"ד יוסי כץ, שקבע כי לתובעים אין ולא היו זכיות במגרש 350/1.

טענת התובעים (להלן: "המשיבים"), כלפי המושב היא כי עובר לרכישת הקרקעות הציג בפניהם מצג שווא לפיו רכשו את שני המגרשים, ומשלא קיבלו זכויות במגרש כאמור קמה להם זכות לפיצוי.

לטענת המבקשת, בינה למשיבים, קיים כאמור הסכם בוררות, החל על כל מערכת יחסים שביניהם. בסעיף 10.ב להסכם נקבע "פרט ליחידה המוקצית למתיישבים, אין למתיישבים שום זכויות או טענה לזכויות, בקשר לכל שטח קרקע אשר במשבצת המושב או מחוצה לה".

סעיף 16 להסכם קובע מפורשות "מוסכם בין הצדדים כי כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים בכל הקשור בחוזה זה ו/או בביצועו ו/או ביחסים שבין הצדדים יועבר להכרעתו של בורר דן יחיד שימונה ע"י רשם האגו"ש".

לחילופין סעיף 4(ג) להסכם קובע : "המתיישבים מצהירים ומסכימים כי תקנות האגודה כפי שהינו ו/או יהא בכל עת יחול עליהם, בכפוף לשינויים הנובעים מאי חברותם באגודה, והינם מתחייבים לציית ולפעול עפ"י כל החלטות הגופים המוסמכים באגודה כפי שיהיו מעת לעת".

למעשה טוענת המבקשת כי פסק הבוררות הינו סופי ומהווה מעשה בית דין וטענות המשיבים כבר נדונו בבוררות. בהתאם להלכה בית המשפט יעדיף קיום הסכם בוררות על פני ביטולו ויש לקבל את הבקשה.

לטענת המשיבים, יש להורות לדחות את הבקשה.

ראשית, המבקשת אינה הצד היחיד להליך. בהליך הנוכחי נתבע גם עו"ד נשר שטיפל עבור התובעים בעסקת הרכישה. ככל שהבקשה תתקבל, המשמעות היא כי ההליכים נגד המבקשת יעוכבו בעוד שההליכים נגד עו"ד נשר יימשכו ומשמעות הדבר כי יתנהלו שני הליכים זהים במקביל דבר המהווה בזבוז זמן שיפוטי ועלול להוביל להכרעות סותרות וקביעות משפטיות ועובדתיות שונות.

שנית, המבקשת, מצד אחד טוענת כי בין הצדדים לא נכרת הסכם בנוגע למגרש 350/1 וכי ההסכם היחיד הינו בנוגע למגרש 350. משכך, לא קיים הסכם בין הצדדים הנוגע למגרש 350/1 ובהתאם גם לא קיימת תניית בוררות בנוגע אליו.

בנוסף טוענים המשיבים כי התנייה הינה תנייה מקפחת בחוזה אחיד. במקרה דנן הוראת הבוררות היא כזו המוסרת את הסכסוך להכרעה של בורר המתמנה ע"י רשם האגודות השיתופיות. משמע לא מדובר על בורר ניטרלי, ומדובר בתנייה מקפחת ברורה. המשיבים אינם חברי האגודה השיתופית. הסכסוך הינו כספי , לא קנייני ואין לבורר יתרון מקצועי כלשהו על פני בית המשפט.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה, דין הבקשה להתקבל.

סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") קובע: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות, וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות, לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים בהסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין מוכן לכך".

ההלכה היא כי בדרך כלל יכבד בית המשפט הסכמי בוררות. ראו בענין זה בר"ע 843, 844/03, תל ציון שירותי בנייה וניהול בע"מ נ' טרטקובסקי אלכסנדר ואח' (ניתן ביום 15/01/04: "כיבוד ההתחייבות ליישב את הסכסוך באמצעות בוררות היא הכלל. כוחו של הכלל מתעצם כאשר יתרונותיה של הבוררות מובהקים. זהו המצב ביחס לבוררות בעניינים של מומחיות וזהו המצב כאשר בעלי הדין בחרו להם בוררות קהילתית או בוררות המיוחדת לצרכיהם".

התנאים הקבועים בחוק לצורך עיכוב הליכים הינם:

קיום הסכם בוררות.

התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו.

בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב.